איך הנשימה שלנו משפיעה על הגוף, מערכת העצבים ותחושת הלחץ

קחו רגע נשימה עמוקה

ואז, שחררו לאט את כל האוויר מהריאות.

מרגישים את ההבדל בגוף? בואו נבין מה קורה בגוף בזמן נשימה .

מעגל הנשימה:

אנו נושמים כדי להחליף חמצן בפחמן דו חמצני. הנה פירוט מהיר של השלבים:

בשאיפה:

הסרעפת והשרירים הבין צלעיים מתכווצים (עולים למעלה והחוצה) כך שיוצרים יותר מקום לריאות להתרחב - הלחץ בריאה יורד והאוויר מבחוץ נשאב פנימה.

אוויר עשיר בחמצן (21.1%) ממלא את הריאות.

שחלוף הגזים:

חמצן נכנס לאלבאולי, שזאת היחידה הנושמת - הוא נספג לתוך תאי דם אדומים באמצעות מולקולת ההמוגלובין. דם זה עובר דרך העורקים לרקמות הגוף.

התאים משתמשים בחמצן למטבוליזם וליצירת אנרגיה, ובסוף התהליך - פחמן דו חמצני (פד״ח) מיוצר כתוצר לוואי שנכנס בחזרה לזרם הדם.

בנשיפה:

הדם המועשר כעת בפחמן דו חמצני חוזר לריאות על ידי מערכת הוורידים.

הסרעפת והשרירים הבין צלעיים מרפים מהכיווץ, הם נעים כלפי מעלה פנימה ופנימה ובכך לוחצים על הריאות כדי להוציא (ממש דוחפים) את האוויר עם הפחמן הדו חמצני מהגוף.

באדם בוגר ובריא, כל התהליך הזה מתרחש כ- 12 עד 20 פעמים בדקה, בהם אנו מחליפים בערך 6-10 ליטר אוויר.

מה הקשר בין הנשימה למערכת העצבים?

עצב הוואגוס הוא התשובה.

בשל הקרבה האנטומית והאינטראקציה הפיזיולוגית - הסרעפת ועצב הוואגוס משפיעים זה על זה.

הסרפעת

היא שריר בצורת כיפה שיושב מתחת לריאות, מעוצבבת על ידי העצב הפראני (C3-5).
חלק משרירי הליבה, והיא שריר השאיפה החשוב והחזק ביותר.
מלבד נשימה, הסרעפת קריטית גם לשיעול, התעטשות, הפקת קול, בליעה, הקאה, ואפילו בעת לידה.

עצב הוואגוס (עצב קרניאלי מס' 10, והארוך שבהם) -

הוא אחראי על 75% מפעולות מערכת העצבים הפאראסימפתטית, שיחד עם המערכת הסימפתטית, הן מרכיבות את מערכת העצבים האוטונומית (ANS).
הוא מורכב משני סיבי עצב - מוטוריים ותחושתיים, והוא בעל תפקיד חיוני בוויסות תהליכי מטבוליזם והפקת אנרגיה.

המערכת הפאראסימפתטית היא זו שאחראית על מצב ה"מנוחה ועיכול". יש לה שליטה על מערכת העיכול, המערכת החיסונית והנשימה, וכמובן על קצב הלב.

לעומתה, המערכת הסימפתטית היא מערכת "הילחם, ברח או קפא", והיא נכנסת לפעולה בזמן אירועים הדורשים תגובה לפעולה.

החיבור -

עצב הוואגוס עובר מהמוח אל שאר חלקי הגוף, ובדרך הוא ממש חוצה דרך הסרעפת!

בשלב המעבר דרך הסרעפת, הוואגוס מחובר ישירות לסרעפת ולוושט על ידי רקמת חיבור וסיבי שרירים קטנים.

ומכיוון שהוואגוס הוא אוטונומי (=לא בשליטתנו המודעת), אנו יכולים להשפיע על האינטראקציה הזו רק על ידי שימוש בסרעפת.

כאשר הסרעפת משתתפת בנשימה עמוקה ואיטית, היא מגרה את עצב הוואגוס שנכנס לפעולה ובכך הנשימה האיטית למעשה יוזמת מפל של תגובות פיזיולוגיות: קצב הלב יורד, לחץ הדם מתייצב ותחושת רוגע מתפשטת בגוף.

בשורה התחתונה

נשימה עמוקה ומכוונת מפעילה את עצב הוואגוס ומערכת העצבים הפראסימפטתית, ובכך מאפשרת לנו כלי פשוט אך בהחלט עוצמתי להפחתת תחושות מתח וסטרס.

מקורות המידע העיקריים שעזרו לי בבניית הפוסט

נשימה: היסודות